כיצד עוזרת הערבית להבין בטויים בארמית

כיצד עוזרת הערבית להבין בטויים בארמית

1) שַֹהֲדִי שֶבַּמְרוֹמִים - אלהים (=עֵדִי) שבשמים.

בתנ"ך (בראשית, ל"א, מ"ז) יעקב מציב גל אבנים המשמש כעדות לברית בינו לבין לבן הארמי.
 וַיִּקְרָא-לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא; וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּלְעֵד.  מח וַיֹּאמֶר לָבָן, הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, גַּלְעֵד.

בערבית: شَاهِد - (שַאהֶד) הוא עֵד, או עֵד ראיה. ומכאן המלה:  شَهِيد (שַהִיד) - אדם שמת על אמונתו, שמותו הוא עדות לאמונתו.

גם המלה martyr - המופיעה בשפות אירופאיות שונות, ומקורה ביונית עתיקה (μάρτυς)  פרושה: "עֵד"  - אדם המוכן למות על אמונתו, דתית או אחרת.

2) אֵין תוֹכוֹ כְּבָרוֹ - פנימיותו (=תוכו) אינה כחיצוניותו (=כברו).

דבריו (או מעשיו) אינם תואמים את מחשבותיו ורגשותיו.

בערבית: بَرَّانِيّ  - (בָּרָּאנִי) חיצוני, بَرًّا (בָּרָּאן) בחוץ.

3) לֵית דִין ולֵית דַיָּן  - אין חֹק ואין שופט, אבל גם: אין דת ואין אלֹהים.

בערבית: لَيْسَ - (לַיְסָ) פֵּרוּשָהּ: אֵין, دِين (דִין) פרושה דת, ו - دَيَّان (דַיָּאן) הוא גם דַיָּן, שופט וגם כנוי לאלהים.

4) טָבִין וּתְקִילִין - טובים ושקולים (כשמדובר בתשלום: כסף טוב, מזומן)

בערבית: ثِقْل (תִ'קְל) - פרושה: משקל, כֹּבד. ומכאן: מטבעות טובים שנשקלו.

בספר דניאל (פרק ה'), מתואר מחזה המתרחש במשתה המלך בלשאצר. על קיר היכל המלך כותבת יד נעלמה את הכתובת המסתורית: "מְנֵא מְנֵא, תְקֵל וּפַרְסִין". דניאל הוא היחיד המסוגל לפרש למלך את פשר הכתובת: "מָנָה (סָפַר) אלהים את ימי מלכותך, שָקֹל שָקַל אותם במאזנים ("תְּקֵל--תְּקִילְתָּ בְמֹאזַנְיָא") ונמצאו חסרים". לכן, תפול בבל ביד הפרסים, כי אלהים יפרֹס את ממלכת בבל ויתן אותה בידי פרס ומדי.

מצורפת התמונה המפורסמת: "משתה בלשאצר" שצִיֵּר רמברנדט.
אפשר לראות היטב את היד הכותבת את האותיות העבריות מלמעלה למטה...