Active
Voice vs. Passive Voice
1.
באנגלית, כמו
בעברית, המשפט יכול להופיע בצורת הפעיל (Active Voice), כאשר
הדגש הוא על מבצע הפעולה (נושא המשפט):
Johnny read the book -
ג'וני קרא את
הספר
הנושא (ג'וני - מבצע
הפעולה) עושה פעולה על מושא הפעולה (ספר)
כאשר רוצים להדגיש את מושא הפעולה (אדם או חפץ שעליו
נעשית הפעולה), נהפוך את המשפט למשפט סביל (Passive Voice) -
עם/בלי ציון מבצע הפעולה.
המושא במשפט המקורי (צורת הפעיל) - הופך להיות הנושא בצורת
הסביל:
The book was read by Johnny - הספר נקרא (על-ידי ג'וני)
2.
דוגמא נוספת
(יותר מורכבת, מכיון שכאן יש לנו שני מושאים: ישיר ועקיף)
Johnny gave Rose an apple - ג'וני נתן
תפוח לרוז
במשפט הפעיל, מוצג המידע מ"נקודת ראות" של
נושא המשפט (Subject): ג'וני
בצורת הסביל (Passive Voice), כאשר
הדגש הוא על מושא המשפט, נוכל לבטא את המשפט המקורי בשתי צורות. תלוי מה נרצה להדגיש:
1. מה נתן ג'וני? מושא ישיר - Direct Object (=תפוח)
2. למי נתן ג'וני? מושא עקיף - Indirect Object (=רוז)
An apple was given to Rose (by Johnny) - תפוח ניתן לרוז (על-ידי ג'וני)
Rose was given an apple (by Johnny) - לרוז ניתן תפוח
לכן, בשני משפטי הסביל - נושא המשפט משתנה לפי
"נקודת הראות" שאותה אנו רוצים להדגיש.
צורת הסביל באנגלית, כאמור, משמשת אותנו בעיקר כאשר רוצים להדגיש את האדם או הדבר שעליו נעשית
הפעולה ולא את מבצע
הפעולה. במקרים רבים, כשהופכים משפט פעיל למשפט סביל, אף משמיטים את נושא
המשפט המקורי.
They stole my bike - Active
My bike was stolen - Passive
My bike was stolen - Passive
He wrote a letter to the Dean - Active
A letter was written to the Dean - Passive
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה