יום שישי, 23 בנובמבר 2012

כיצד עוזרת הערבית להבין בטויים בארמית

כיצד עוזרת הערבית להבין בטויים בארמית


1) שַֹהֲדִי שֶבַּמְרוֹמִים - אלהים (=עֵדִי) שבשמים.

בערבית: شَاهِد - (שַאהֶד) הוא עֵד, או עֵד ראיה. ומכאן המלה:  شَهِيد (שַהִיד) - אדם שמת על אמונתו, שמותו הוא עדות לאמונתו.
גם המלה martyr - המופיעה בשפות אירופאיות שונות, ומקורה ביונית עתיקה (μάρτυς)  פרושה: "עֵד"  - אדם המוכן למות על אמונתו, דתית או אחרת.


2) אֵין תוֹכוֹ כְּבָרוֹ - פנימיותו (=תוכו) אינה כחיצוניותו (=כברו).
דבריו (או מעשיו) אינם תואמים את מחשבותיו ורגשותיו.

בערבית: بَرَّانِيّ  - (בָּרָּאנִי) חיצוני.


3) לֵית דִין ולֵית דַיָּן  - אין חֹק ואין שופט, אבל גם: אין דת ואין אלֹהים.
בערבית: لَيْسَ - (לַיְסָ) פֵּרוּשָהּ: אֵין, دِين (דִין) פרושה דת, ו - دَيَّان (דַיָּאן) הוא גם דַיָּן, שופט וגם כנוי לאלהים.


4) טָבִין וּתְקִילִין - טובים ושקולים (כשמדובר בתשלום: כסף טוב, מזומן)

בערבית: ثِقْل (תָ'קְל) - פרושה: משקל, כֹּבד. ומכאן: מטבעות טובים שנשקלו.

בספר דניאל (פרק ה'), מתואר מחזה המתרחש במשתה המלך בלשאצר. על קיר היכל המלך כותבת יד נעלמה את הכתובת המסתורית: "מְנֵא מְנֵא, תְקֵל וּפַרְסִין". דניאל הוא היחיד המסוגל לפרש למלך את פשר הכתובת: "מָנָה (סָפַר) אלהים את ימי מלכותך, שָקֹל שָקַל אותם במאזנים ("תְּקֵל--תְּקִילְתָּ בְמֹאזַנְיָא") ונמצאו חסרים". לכן, תפול בבל ביד הפרסים, כי אלהים יפרֹס את ממלכת בבל ויתן אותה בידי פרס ומדי.

מצורפת התמונה המפורסמת: "משתה בלשאצר" שצִיֵּר רמברנדט.
אפשר לראות היטב את היד הכותבת את האותיות העבריות מלמעלה למטה...





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה